לא פעם יוצא שאנשים פונים אלי אחרי שהם חסכו והם רוצים לדעת בלה להשקיע. קרן סל? מדד? מניה שחבר המליץ עליהה? השאלה כמעט תמיד מנוסחת אותו דבר: במה הכי כדאי להשקיע עכשיו.
ופעם אחת עניתי למישהו שהוא לא צריך להשקיע את הכסף. בכלל.
אני רוצה לשתף אתכם למה, כי זה אחד השיעורים הכי חשובים שלמדתי על כסף. הסיפור שאני מספר כאן מורכב מכמה שיחות שונות שחיברתי לאדם אחד, כדי שלא יהיו שמות ופרטים מזהים. אבלח העיקרון הוא מה שחשוב, לא האדם.
השאלה שהוא הגיע איתה
היו לו 40,000 שקלים והוא רצה לדעת: במה להשקיע אותם.
מבחינתו זו הייתה שאלה טכנית. כמו לשאול איזה מקרר לקנות. הוא כבר החליט שהוא קונה, נשאר רק לבחור את הדגם. וברוב המקרים זו באמת השאלה הנכונה.
אבל אצלו היא לא הייתה. וזה אותו סיפור בדיוק שכתבתי עליו במה לעשות עם 20,000 שקלים ולמה זו השאלה הלא נכונה. הסכום משתנה, הטעות נשארת בדיוק אותה טעות.
מה שלא היה בשאלה
לפני שעניתי, שאלתי אותו כמה שאלות משעממות ו"לא רלוונטיות". שאלתי על התזרים, על הלוואות, על איזה הוצאות הולכות להיות לו בחודשים הקרובים.. וזו התמונה שקיבלתי:
- ההכנסה שלו לא קבועה. פרילנס, עם חודשים חלשים שחוזרים כל שנה.
- מינוס בבנק, קטן, אבל קיים.
- הלוואה כדי לכסות מינוס קודם.
- קרן חירום? אפס
- ובעוד ארבעה חודשים יש לו הוצאה גדולה שהוא כבר יודע עליה.
אף אחד מהדברים האלה לא עלו בשאלה המקורית. כי בראש שלו זה היה לא היה רלוונטי. זה הי נושא אחר לגמרי. לחסוך כסף בצד היה מבחינתו בקופסה אחת.
אבל תכלס, זו אותה הקופסה. כתבתי בעבר על חמישה מצבים שבהם עדיף לחכות עם ההשקעה, והוא עמד בארבעה מהם בבת אחת.
השקל הבא, לא השקל הגדול
כשיש ערימה של כסף, כולם שואלים השאלה "מה לעשות עם הערימה". אז אני שואל שאלה אחרת: לאן הולך השקל הבא?
- קודם התזרים. מינוס שחוזר כל חודש הוא חור בדלי, ואין טעם למלא דלי מחורר.
- אחר כך הלוואות. אם יש כמה הלוואות במקביל, אני מלמד את שיטת כדור השלג: מתחילים מהיתרה הקטנה, סוגרים אותה, ומגלגלים את ההחזר שהתפנה לחוב הבא. יש שיטות נוספות, אבל אני מלמד רק את מה שאני מאמין בו ואת מה שאני מיישם בעצמי. בניגוד להרבה משפיענים שהם פייק, אני לא מלמד שום דבר שאני לא קודם כל מיישם בעצמי. אני רוצה שתנצחו בכסף.
- אחר כך כרית ביטחון, אפילו קטנה, כדי שהתקלה הבאה לא תהפוך להלוואה.
- ורק אז השקעה.
הרחבתי על זה במאמר על 1,000 השקלים הפנויים ומה הדבר החכם לעשות איתם. אותו היגיון עובד גם על 1,000 שקלים וגם על 100,000 שקלים.
דוגמה: אצלו החלוקה יצאה בערך כזו. 2,000 שקלים לכסות את המינוס, 10,000 שקלים לסגירת ההלוואה ולנשימה בחודשים החלשים. 15,000 שקלים לקרן חירום התחלתית. והיתרה, 13,000 שקלים, מחכה להוצאה שהוא יודע שמגיעה. מתוך 40,000 שקלים, אפס הלך להשקעה. וזו הייתה התשובה הנכונה.
רגע אחד לפני שממשיכים. כל סדר הפעולות הזה, מהמינוס ועד ההשקעה, נמצא בספר "כסף – איך לנצח את המשחק", מסודר צעד אחרי צעד עם הדוגמאות והמספרים. מי שרוצה להתחיל היום, הגרסה הדיגיטלית ב-37 שקלים. מי שאוהב נייר ביד, הספר הפיזי ב-78 שקלים. זו ההשקעה הכי זולה שתעשו לעצמכם השנה.
למה תשובה משעממת שלי מרגישה כמו עלבון?
הוא לא ענה לי כמה דקות. אחר כך כתב: "אז בעצם אין לי מה לעשות עם הכסף".
יש המון מה לעשות. פשוט לא המלצתי לו לעשות את מה שהוא רצה לעשות.
הוא הגיע בשביל התרגשות. ובמקום זה הוא קיבל רשימת מכולת. סגור מינוס, תבנה כרית, חכה. אף אחד לא מתרגש מלהיות מסודר.
אבל תשימו לב מה קרה שם. ההתרגשות הייתה הצורך האמיתי, לא התשואה.
התוכנית שנתתי לו
לא סתם אמרתי לו לא. זה חסר תועלת. נתתי לו תוכנית ותאריך.
איך עושים את זה?
- כותבים את שלושת הצעדים הקרובים, בלי יותר. מינוס, כרית, ההוצאה הידועה.
- קובעים מה צריך להיות נכון כדי להתחיל להשקיע. תזרים חודשי חיובי שלושה חודשים רצוף, כל התשלומים בזמן בלי מינוס, כרית ביטחון שמחזיקה כמה חודשים, וההוצאה הגדולה מאחוריו.
- שמים תזכורת בלוח השנה. לא "מתישהו", תאריך.
- ובינתיים מתרגלים את ההפקדה. סכום קטן בהוראת קבע לחיסכון, כדי שהשריר יעבוד עוד לפני שיש מה להשקיע.
התנאים האלה הם לא ענישה. הם מה שיאפשר לו להשקיע ולא לגעת. כי השקעה שנמכרת בלחץ אחרי חצי שנה היא לא השקעה, היא הלוואה שלקחתם מעצמכם בתנאים גרועים.
כדי לדעת איפה התזרים שלכם עומד באמת, צריך לראות אותו על הנייר. קובץ התקציב החודשי שלי חינמי, אפשר להוריד אותו כאן, וזה בדיוק הכלי שמגלה אם אתם בכלל מוכנים להשקיע.
למה כל כך קל בכל זאת להמליץ על מוצר
עכשיו החלק הלא נוח. אם הייתי מוכר לו קרן, הייתי יוצא מהשיחה טוב יותר.
ככה בנוי השוק. מי שאומר לכם לקנות מקבל משהו. מי שאומר לכם לחכות לא מקבל כלום. עמלה, דמי ניהול, בונוס, מה שזה לא יהיה, הוא תלוי בזה שמשהו נחתם. ולכן התשובה "אתה לא צריך את זה עכשיו" כמעט לא נשמעת בעולם הזה, גם כשהיא הנכונה.
כתבתי על זה בהרחבה במאמר על למה רוב היועצים הפיננסיים מרוויחים מזה שאתם מפסידים. שווה לקרוא לפני הפגישה הבאה שלכם, לא אחריה.
אמון נמדד ברגע שבו לא מוכרים לכם
אני לא מבקש מכם לבטוח בי. אני מבקש מכם לבדוק.
איך תדעו שמי שיושב מולכם עובד בשבילכם?
- הוא שואל על התזרים והחובות לפני שהוא שואל כמה כסף יש לכם.
- הוא מוכן להגיד "לא עכשיו", ולהסביר מה צריך להשתנות.
- הוא אומר לכם בפירוש מה הוא מרוויח מההמלצה.
- הוא לא ממהר. דחיפות היא כלי מכירה, לא כלי תכנון.
וברור שיש אנשי מקצוע מעולים. פשוט תדעו לזהות אותם לפי מה שהם מוכנים לא למכור לכם.
מילות סיכום
השאלה "מה לקנות" היא כמעט תמיד שאלה מאוחרת. לפניה יש שאלה אחרת, פחות סקסית ויותר חשובה: מה הדבר הדחוף שהכסף הזה יכול לפתור עכשיו.
לפעמים הייעוץ הכי שווה שתקבלו הוא רשות לפתור קודם את הבעיה הדחופה. זה לא נשמע כמו הזדמנות. זה בדיוק מה שיאפשר להזדמנות הבאה לעבוד.
המאמר הזה שייך ליסודות, איך כסף עובד, התחנה הראשונה במסלול כושר כלכלי, זו שקודמת לכל השאר.
מה לעשות עכשיו?
- תבדקו את שלושת החודשים האחרונים בחשבון. יש מינוס שחוזר? זו המשימה הראשונה, לא ההשקעה.
- תרשמו את ההוצאות הגדולות שאתם יודעים שמגיעות בשנה הקרובה. כסף שמיועד להן הוא לא כסף להשקעה.
- תורידו את קובץ התקציב החודשי ותמלאו אותו פעם אחת עד הסוף.
- תכתבו את התנאים שלכם להתחיל להשקיע, ותאריך שבו תבדקו אם הם התקיימו.
- ואם אתם רוצים שמישהו יעבור על זה איתכם ויגיד לכם את האמת גם כשהיא משעממת, אפשר להגיש מועמדות לליווי אישי.
תזכרו שהזמן עושה את שלו, הוא עובר ועובר ועובר.. מה שקובע את העתיד שלכם זה מה שאתם עושים בזמן שהזמן עובר.
כושר כלכלי זה לא לדעת איזו קרן לקנות. זה לדעת מה לא לקנות עדיין, ולהחזיק בזה מספיק זמן כדי שזה ישתלם.