אתם בקופה בסופר. הילד מחזיק חפיסת שוקולד ומבקש בפעם השלישית.
"אין כסף", אתם אומרים.
ואז מעבירים כרטיס, העגלה עוברת, והשוקולד נשאר על המדף.
והוא לא למד שאין כסף. הוא למד שהכרטיס תמיד עובד, שהמילה "אין" נאמרת רק עליו, ושעל כסף מדברים בעצבים.
ולוקח להורים הרבה זמן להבין: ילדים לא לומדים על כסף ממה שאומרים להם, הם לומדים ממה שהם רואים אתכם עושים. אפשר להסביר להם שעה שלמה על חיסכון, ואם אחר כך הם רואים אתכם קונים משהו שלא תוכנן, הם למדו את ההפך.
אין לי שום כוונה להגיד לכם איך לגדל את הילדים שלכם. אבל יש כמה דברים שאפשר לעשות אחרת כבר הערב, ושיהיו שווים לילדים שלכם הרבה כסף בעוד עשרים שנה. (וכן, חלק מהם יעשו טוב גם לכם.)
1. הם לא שומעים את ההסבר, הם רואים את הקופה
ילד בן שבע לא יזכור מה אמרתם על ריבית. הוא יזכור שבדקתם שני מחירים לפני שלקחתם, או שלקחתם את הראשון שראיתם. זה הכל.
מה עושים?
- תגידו בקול מה אתם עושים: "השני יותר זול בשלושה שקלים, לוקחים אותו".
- תראו להם פעם אחת את הקבלה בסוף הקנייה, ותסמנו ביחד את השורה הגדולה.
- תחליטו מה נכנס לעגלה לפני שנכנסים לסופר, ושיראו שהחלטתם מראש.
למשל, אם סל הקניות השבועי שלכם עומד על 700 שקלים, ובכל קנייה נכנסים עוד 40 שקלים של דברים שאף אחד לא ביקש, זה 2,080 שקלים בשנה. הילדים רואים את ארבעים השקלים האלה כל שבוע.
2. "אין כסף" זה המשפט שכדאי להפסיק להגיד
מה שחשוב להבין, זה שילד לא שומע את המשפט הזה כמו מידע. הוא שומע אותו כמו חוק. ומה שהוא לומד ממנו זה שהכסף נגמר מעצמו ושאין כאן החלטה של אף אחד. בגיל עשרים זה הופך ל"אין לי ברירה".
מה עושים עם זה?
- במקום "אין כסף": "יש כסף, אבל הוא מיועד לדברים אחרים החודש".
- במקום "אנחנו לא יכולים": "בחרנו משהו אחר".
- וכשהם ממשיכים לבקש: "תכתוב את זה ברשימה שלך, נחזור לזה בפעם הבאה".
ההבדל בין שני המשפטים האלה הוא ההבדל בין ילד שגדל עם תחושה שכסף זה מזל, לילד שגדל עם תחושה שכסף זה החלטות. ואם גם לכם המשפט "תמיד חסר" מוכר, כתבתי על זה בנפרד: למה תמיד חסר לי כסף, גם עם משכורת טובה?
3. הם לא סופרים כסף שהם לא רואים
פעם הכסף היה שטרות בארנק, והילד ראה שהארנק מתרוקן. היום הוא רואה טלפון שנוגע במכשיר, וזה נגמר. מבחינתו הטלפון עשה פעולה, והכסף לא זז לשום מקום.
מה עושים לגבי זה?
- פעם בחודש, שבו איתם מול התקציב ותראו להם שורה אחת: כמה נכנס, וכמה מתוך זה כבר מחויב.
- תנו להם לשלם במזומן על דברים שלהם, שהם ירגישו את העודף ביד.
- תראו להם איך נראה תלוש משכורת אמיתי. הם יגלו שהמשכורת שמדברים עליה בבית היא לא מה שנכנס לחשבון (איך קוראים תלוש משכורת שורה שורה).
ואם אין לכם תקציב שאפשר להראות, זה המקום להתחיל. בניתי אפליקציה בשם "תקציב כושר כלכלי", שבה רושמים הוצאה בשניות מהטלפון ורואים את התמונה לפי חודשים. ההרשמה בחינם, כאן.
קשה ללמד ילד לנהל כסף כשאתם עצמכם לא בטוחים איך זה עובד. את כל מה שאני יודע על זה כתבתי בספר "כסף – איך לנצח את המשחק": איך הכסף עובד, למה הוא נעלם, ומה עושים אחרת. בגרסה הדיגיטלית ב-37 שקלים, או בספר המודפס ב-78 שקלים. תקראו אותו פעם אחת, ואת השיחה עם הילדים תעשו אחר כך בעצמכם.
4. דמי כיס: סכום קבוע, תאריך קבוע
דמי כיס שמגיעים כשהיה יום טוב, מלמדים שכסף הוא פרס על התנהגות. דמי כיס בסכום קבוע ובתאריך קבוע מלמדים משהו אחר לגמרי: שיש סכום, ושצריך להחליט מה עושים איתו.
מה עושים?
- סכום קטן, תאריך קבוע, ובלי לקשור אותו להתנהגות.
- הכסף שלהם, גם אם הם קונים שטויות.
- אל תשלימו את החסר. ההמתנה היא כל השיעור.
למשל, ילד שמקבל 50 שקלים בחודש ורוצה משחק ב-120 שקלים צריך לחכות שלושה חודשים. בחודש השני הוא כבר ישאל את עצמו אם הוא בכלל רוצה את המשחק. זה בדיוק מה שאני רוצה שהוא יעשה בגיל שלושים, לפני שהוא קונה רכב.
5. תנו להם להפסיד שלושים שקלים עכשיו
אנחנו בני האדם, לומדים מטעויות. השאלה היחידה היא כמה הטעות עולה. ילד שבזבז 30 שקלים על צעצוע שנשבר אחרי יומיים שילם שכר לימוד זול מאוד.
לצערי אני מכיר את הצד השני אישית. למדתי את החשבון הזה בעשרים ומשהו שלי, עם משכורת מינימום, מינוס בבנק וצ'קים שחזרו. אף אחד לא נתן לי להפסיד שלושים שקלים כשזה עוד היה זול.
מה עושים עם זה?
- אל תצילו אותם מכל קנייה מטופשת. תצילו אותם מקנייה גדולה.
- אחרי שהצעצוע נשבר, תשאלו בלי טון של "אמרתי לך": "היית קונה את זה שוב?"
- ותשאירו את זה שם, בלי הרצאה.
6. מה הם שומעים כשאתם מדברים על כסף ביניכם
שיחות על כסף בבית קורות בדרך כלל בשתי גרסאות. או שלא מדברים בכלל, או שמדברים כשכבר עצבניים. הילדים קולטים את שתיהן, ומה שהן מלמדות אותם זה שכסף הוא נושא שמתפוצץ.
מה עושים לגבי זה?
- שיחת כסף אחת בחודש, בשעה שקבעתם מראש, בלי טלפונים.
- לא לדבר על כסף באמצע ויכוח על משהו אחר.
- שהם ישמעו גם את הצד הטוב: כשסגרתם הלוואה, כשעמדתם ביעד חיסכון.
ילד שראה אותכם מתכננים ביחד, אפילו כשהיה צפוף, קיבל מכם משהו ששווה יותר מכל הרצאה. על ההרגלים שחוזרים אצל אנשים עשירים כתבתי בנפרד, והראשון שבהם הוא בדיוק זה: ההחלטות נקבעות מראש, לא ברגע.
7. מה הם באמת יורשים מכם
הורים חושבים על ירושה כמו על סכום. בפועל, מה שעובר לילדים זה הרגלים.
תחשבו על זה כמו ללמד ילד לשחות. אתם לא מעבירים לו את הבריכה, אתם מעבירים לו את היכולת להישאר מעל המים.
כושר כלכלי הוא לא כמה אתם מרוויחים, זה כמה אתם חסינים לטלטלות. על זה בדיוק דיברתי בפודקאסט: מה זה כושר כלכלי, ומה קורה כשהפרנסה נפגעת או כשהריבית עולה. להאזנה לפרק המלא.
וזה גם מה שמסביר למה עשירים נעשים עשירים יותר. ההרגלים עוברים הלאה, לא רק הכסף.
מילות סיכום:
אתם לא צריכים להיות מושלמים עם הכסף כדי לגדל ילדים שיהיו בסדר איתו. אתם צריכים שהם יראו אותכם מחליטים. לבדוק מחיר, להגיד "בחרנו משהו אחר", לתכנן חודש קדימה ולעמוד בזה. זה מה שנשאר אצלם, וזה מה שישאיר אותם מעל המים.
זאת גם התחנה האחרונה במסלול כושר כלכלי, חיים מנצחים, החיים שבהם הכסף עושה את מה שאתם החלטתם. ואם בא לכם לעבור את הדרך הזאת עם מישהו שעבר אותה, אני מלווה משפחות אישית בתוכנית כושר כלכלי, וכאן מגישים מועמדות.
מה לעשות עכשיו?
- בקנייה הקרובה, תגידו בקול אחת מההחלטות שלכם. מחיר, ויתור, בחירה.
- תחליפו את "אין כסף" ב"בחרנו משהו אחר". פעם אחת מספיקה כדי להרגיש את ההבדל.
- קבעו דמי כיס בסכום קבוע ובתאריך קבוע, והחודש הזה אל תשלימו את החסר.
- ואם אין תקציב שאפשר להראות, תפתחו אחד הערב. ההרשמה לאפליקציה בחינם.
ואם בא לכם ללמוד את כל זה מהיסוד (גם בחינם), בניתי תוכנית כושר כלכלי, שבעה שיעורים קצרים במייל. אפשר להירשם כאן.
תזכרו שהזמן עושה את שלו, הוא עובר ועובר ועובר.. מה שקובע את העתיד שלכם זה מה שאתם עושים בזמן שהזמן עובר.