נחת לכם בחשבון סכום שלא תכננתם. בונוס מהעבודה, החזר מס שהגיע באיחור של שנתיים, מעטפה מחתונה, החזר מחברת הביטוח. אתם מסתכלים על היתרה ומרגישים לרגע קצת יותר עשירים.
עוברים שלושה שבועות. אתם מסתכלים שוב, והכסף כבר לא שם.
לא קרה שום אסון, אף אחד לא בזבז 6,000 שקלים על שטות כלשהי. פשוט היו כמה דברים. וזה, כמעט תמיד, לא סיפור של משמעת. זה סיפור של החלטה שלא קיבלתם בזמן.
כסף לא צפוי מרגיש אחרת, וזו הבעיה
5,000 שקלים הם 5,000 שקלים. לא משנה אם הגיעו כמשכורת או כבונוס. אבל בראש זה ממש לא אותו כסף.
משכורת נכנסת לתוך מערכת. יש לה תפקיד, יש לה שורות, היא מחולקת עוד לפני שהיא נכנסת. בונוס נכנס לתוך תחושה. הוא מקבל תווית של כסף חופשי, וכסף חופשי נגמר.
דוגמה: מי שלא היה מוציא 900 שקלים על אוזניות מהמשכורת, יוציא אותם מהבונוס בלי למצמץ. אותו סכום, אותו חשבון בנק, החלטה אחרת לגמרי. המוח מנהל כמה חשבונות נפרדים, והחשבון של הכסף המפתיע הוא זה עם הכי מעט שמירה.
יש לזה גם צד שני, סמוי. כסף שנכנס פעם אחת מרים את רמת החיים לכמה חודשים, גם אחרי שהוא כבר לא שם. שדרגתם משהו קטן, נכנסתם למנוי חדש, התרגלתם למשלוחים. הבונוס נגמר, ההרגל נשאר.
חמש נזילות, שנה אחת
רוב האנשים לא מבזבזים סכום גדול במכה. הם מפזרים חמישה סכומים בינוניים, וכל אחד נראה הגיוני לחלוטין ברגע שבו קרה.
למשל, משפחה שקיבלה במהלך שנה: בונוס של 6,000 שקלים , החזר מס של 3,200, מתנה של 2,000 לילד, 1,500 החזר מהביטוח ועוד 800 שקלים מהחזר על טיסה שבוטלה. בסך הכל 13,500 שקלים.
- הבונוס נסגר על סופ"ש בצפון ועוד כמה דברים לבית.
- החזר המס כיסה מינוס קטן שנוצר חודשיים קודם.
- המתנה הלכה לחוג ולציוד.
- ההחזר מהביטוח פשוט התמזג לתוך החודש.
- ואת ה-800 כבר אף אחד לא זוכר.
בסוף השנה אין להם 13,500 שקלים, ואין להם גם זיכרון של משהו גדול שקנו. הכסף לא בוזבז, הוא דלף. ודליפה, בניגוד לבזבוז, לא מרגישה כלום. אין רגע אחד שאפשר להצביע עליו ולהגיד: פה טעינו.
אם המספרים האלה נשמעים לכם מוכרים, כתבתי בהרחבה על חמשת המתחרים שנלחמים על כל שקל שנכנס אליכם, וזה בדיוק המשחק שקורה כאן ברקע.
מחליטים לפני שהכסף מגיע, לא אחרי
אי אפשר לנצח את הרגע שבו הכסף נוחת. באותו רגע אתם מרוצים, קצת גאים, וקצת מרגישים שמגיע לכם. זה הרגע הכי גרוע בעולם לקבל בו החלטה פיננסית.
אז פשוט לא מחליטים שם. מחליטים מראש, בזמן רגוע, כשאין כסף על השולחן ואין למי להתלהב. ההחלטה מחכה לכסף, במקום שהכסף יחכה להחלטה.
איך עושים את זה?
- כותבים משפט אחד: כל כסף שלא תכננתי מתחלק ככה וככה.
- קובעים אחוזים, לא סכומים. אחוזים עובדים גם על 800 שקלים וגם על 40,000.
- מגדירים לאן בדיוק הולך כל חלק, בשם של חשבון או של יעד. לא "לחיסכון", אלא "לקרן החירום בפיקדון".
- מוסיפים שבוע המתנה: הכסף יושב שבעה ימים לפני שנוגעים בו.
- מעדכנים את הכלל פעם בשנה. לא פעם בבונוס.
זה נשמע קטן. זה הדבר היחיד פה שבאמת משנה את התוצאה. מי שיש לו כלל כתוב מגיע לסוף השנה עם כסף, ומי שאין לו מגיע עם סיפורים.
רגע לפני שאתם ממשיכים. כל מה שכתוב פה הוא פרק אחד מתוך שיטה שלמה. בספר כסף, איך לנצח את המשחק אני לוקח אתכם צעד צעד מהמקום שבו הכסף פשוט נעלם עד המקום שבו הוא עובד בשבילכם, עם הכלים והטבלאות שאני עובד איתם מול לקוחות. אפשר להוריד אותו כספר דיגיטלי ב-37 שקלים ולהתחיל לקרוא בעוד דקה, או להזמין עותק מודפס ב-78 שקלים אם אתם מהאנשים שמסמנים בעיפרון בשוליים.
איך מחלקים: חוסן, יעדים, הנאה
אין חלוקה אחת שנכונה לכולם, אבל יש שלושה תפקידים שכל שקל לא צפוי יכול למלא, וכדאי שכל אחד מהם יקבל משהו.
- חוסן: החלק שקונה לכם שקט. קרן חירום, סגירת מינוס, הלוואה יקרה שנושכת כל חודש.
- יעדים: החלק שדוחף קדימה. השקעה, הון עצמי, לימודים, החלפת רכב בעוד שנתיים.
- הנאה: החלק שאתם מוציאים בלי אשמה ובלי לבקש רשות מאף אחד.
החלק השלישי הוא לא פינוק, הוא תחזוקה. תוכנית שלא משאירה כלום להנאה נשברת בבונוס השני, ואז חוזרים לנקודת ההתחלה. עדיף 10% שהוקצו מראש מאשר 100% שנעלמו.
מה מקבל יותר? תלוי איפה אתם עומדים. אם אין לכם עדיין כרית, רוב הכסף הולך לשם, וכמה כסף באמת צריך בקרן חירום זו השאלה שכדאי לענות עליה לפני כל השאר. אם יש חובות יקרים ברקע, ההחלטה בין פירעון להשקעה נעשית על כל הלוואה בנפרד, לא על כל החובות ביחד.
"אני פשוט אשקיע את זה" זו לפעמים בריחה
להשקיע כסף לא צפוי זו בהחלט תשובה טובה, בתנאי אחד: שזו באמת ההחלטה, ולא הדרך לא להחליט.
כי השקעה נשמעת אחראית. היא מרגישה כמו הדבר הבוגר לעשות. ולפעמים היא בדיוק זה. אבל לפעמים היא הדרך הכי אלגנטית להימנע מהשיחה הקשה יותר: המינוס שחוזר כל חודש, ההלוואה שאף אחד לא רוצה לפתוח את הטבלה שלה, הביטוח שלא נבדק שבע שנים.
איך יודעים להבדיל? שתי שאלות:
- אם הכסף הזה היה נעלם מחר, מה הדבר הראשון בבית שהיה נשבר? אם יש תשובה, זה מה שצריך לטפל בו קודם.
- הכסף הזה צריך להיות זמין בשלוש השנים הקרובות? אם כן, הוא לא באמת מיועד לשוק ההון, גם אם זה מפתה.
והצד ההפוך קיים בדיוק באותה מידה. כסף שיושב בעו"ש חודשים "עד שנחליט" הוא לא זהירות, הוא דחיינות שקיבלה שם יפה.
וכשהסכום גדול באמת?
ככל שהמספר גדל, השאלה לא משתנה, היא רק מתייקרת. אותה טעות על 1,000 שקלים עולה לכם ארוחה. אותה טעות על 50,000 שקלים עולה לכם שנה.
הרפלקס הטבעי מול סכום גדול הוא לחפש לאן להכניס אותו. איזו קרן, איזה מסלול, איזה נכס. זו הכתובת הלא נכונה, וכתבתי על זה בפירוט במה לעשות עם 20,000 שקלים ולמה זו השאלה הלא נכונה. השאלה הראשונה היא אף פעם לא איפה לשים את הכסף, אלא מה במצב שלכם הכי יקר כרגע.
דוגמה: אותם 20,000 שקלים. אצל משפחה עם מינוס קבוע הם קונים סוף למינוס. אצל זוג שחוסך לדירה הם חלק מההון העצמי. אצל מישהו יציב עם כרית מלאה הם באמת הולכים לתיק ההשקעות. אותו סכום, שלוש תשובות נכונות שונות.
מה עכשיו?
- פתחו את התנועות של השנה האחרונה וסמנו כל כניסה שלא הייתה משכורת. תסתכלו על הסכום המצטבר, הוא בדרך כלל מפתיע.
- כתבו את הכלל שלכם במשפט אחד, עם אחוזים לחוסן, ליעדים ולהנאה.
- קבעו לאן הולך כל חלק, בשם של חשבון ספציפי.
- הורידו את קובץ התקציב החודשי, בחינם, ותנו לכסף הלא צפוי שורה משלו בתוך התקציב. ברגע שיש לו שורה, יש לו כתובת.
- הפעילו את הכלל על הכניסה הבאה. לא על העבר, על הבאה.
ואם אתם מרגישים שאתם עושים את כל הדברים הנכונים ועדיין דורכים במקום, לפעמים מה שחסר זה לא עוד מידע אלא מישהו שיסתכל על המספרים שלכם ויגיד מה קודם למה. אפשר להגיש מועמדות לליווי אישי ולבדוק אם זה מתאים לכם.
תזכרו שהזמן עושה את שלו, הוא עובר ועובר ועובר.. מה שקובע את העתיד שלכם זה מה שאתם עושים בזמן שהזמן עובר.
כושר כלכלי זה לא כישרון, זה אימון. וכמו בכל אימון, ההחלטה שנקבעה מראש היא זו שמחזיקה ביום שבו לא בא לכם.