פעם בכמה זמן עולה שכר המינימום, ומישהו מוציא הודעה לעיתונות על ניצחון. אתם קוראים את הכותרת, מהנהנים, ממשיכים לגלול.
ושבוע אחר כך, בלי לקשר בין הדברים, אתם יושבים מול התלוש ושואלים למה המשכורת שלכם לא זזה.
שתי השאלות האלה קשורות הרבה יותר ממה שנראה. וכדי להבין איך, צריך לעצור על שאלה אחת שכמעט אף אחד לא טורח לשאול: מה זו בכלל משכורת?
התשובה לא תתיישן. היא נכונה היום, היא תהיה נכונה בעוד עשרים שנה, וכנראה שזה הדבר הכי חשוב שתבינו על הכסף שנכנס לכם לחשבון בעשירי לחודש.
משכורת היא לא מתנה, היא מחיר
רוב האנשים, בלי לשים לב, חושבים על משכורת כמו על מתנה. הבוס נותן לך כסף. בוס נחמד נותן יותר, בוס קמצן נותן פחות.
ולפי ההיגיון הזה, אם רק נכריח את הבוס לתת יותר, יזרום יותר כסף מהכיס שלו לכיס שלכם. יופי. בחתימה אחת.
אלא שזה פשוט לא עובד ככה. משכורת היא מחיר. מחיר של משהו שאתם מספקים, בדיוק כמו שלקפה יש מחיר ולדירה יש מחיר. וברגע שמסתכלים על זה כמחיר, כל התמונה מתהפכת.
החשבון שכל מעסיק בעולם עושה
תדמיינו בית קפה קטן. הבעלים מתלבט אם לקלוט עובד חדש: נער בן 16 בלי שום ניסיון, שרוצה השלמה לדמי כיס. הבעלים הזה לא מחלק צדקה, אבל הוא גם לא מפלצת. הוא סתם בנאדם שמנסה שהעסק שלו לא ייסגר.
אז הוא עושה את החשבון שכל מעסיק בעולם עושה: כמה הנער הזה יעלה לי, וכמה הוא יכניס לי.
דוגמה: בחודש הראשון, עם ההזמנות שמתבלבלות והכוסות שנשברות, הנער מכניס לעסק שווי של 20 שקלים לשעה. אז יותר מ-20 שקלים לשעה הבעלים לא ישלם. לא כי הוא רע, פשוט כי הנער עוד לא יודע לעשות את העבודה.
ופה נכנס החוק ואומר לבעל בית הקפה: אסור לך לשלם לו פחות מ-35 וחצי שקלים לשעה.
תעצרו רגע. בעל בית הקפה לא צריך להחליט אם בא לו להיות נדיב. הוא צריך להחליט אם בא לו להפסיד 15 שקלים על כל שעה שהנער עובד. נכנס 20, יוצא 35 וחצי. וזה כל החשבון.
ואף אחד, בשום מקום, לא חותם מרצונו על עסקה שמפסידה לו כסף.
יש פה שני סיפורים, ורק אחד מגיע לכותרות
הסיפור הראשון הוא זה שרואים: עובד שכבר עובד בבית הקפה, שכבר שווה לעסק יותר מהמינימום, מקבל עכשיו קצת יותר. אמיתי לגמרי.
את הסיפור השני אף אחד לא רואה: הנער בן ה-16 פשוט לא נקלט. שלח קורות חיים, אף אחד לא חזר אליו. אין כותרות על משרות שלא נפתחו, ואין הודעות לעיתונות על נערים שלא קיבלו עבודה.
וזאת הנקודה. שכר מינימום לא מרים אף אחד מהרצפה. הוא הופך כל מה שמתחת לרצפה לבלתי חוקי.
תחשבו על זה שנייה. החוק לא אומר שכולם חייבים להרוויח לפחות 35 וחצי. הוא אומר שמי ששווה פחות מזה, אסור להעסיק אותו. זאת לא רצפה שמרימה, זאת דלת שנסגרת.
ומי נשאר מחוץ לדלת? בדיוק אלה שהחוק אמור להגן עליהם:
- הנער בעבודה הראשונה שלו, בלי שום ניסיון
- הסטודנט שסיים תואר ואין לו יום אחד של ניסיון תעסוקתי
- העולה החדש שעוד לא שולט בשפה
- אדם עם מוגבלות
- כל מי שעוד לא הספיק ללמוד איך להיות שווה יותר
ויש דבר אחד שמסגיר את כל העניין. בחוק עצמו, פה בישראל, יש סעיף שמתיר שכר מינימום מופחת לאנשים עם יכולת עבודה מופחתת.
תעצרו שנייה ותחשבו על מה שזה אומר. המחוקק בעצמו מודה, בלי להגיד את זה בקול רם, שאם נכריח את המינימום המלא על מי שעוד לא מספיק פרודוקטיבי, הוא פשוט לא יקבל עבודה. הם יודעים. הם רק לא אומרים.
רגע אחד לפני שממשיכים. כל מה שקראתם עד פה הוא פרק אחד מתוך דרך שלמה של חשיבה על כסף: לא מה מגיע לכם, אלא איך הדברים באמת עובדים. את כל השיטה כתבתי בספר "כסף – איך לנצח את המשחק", מהיסודות ועד ההשקעות, בשפה שאפשר לקרוא בלי רקע בכלכלה. אפשר דיגיטלי ב-37 שקלים, ואפשר מודפס ב-78 שקלים. אם המשפט "משכורת היא מחיר" עשה לכם משהו, הספר הוא ההמשך הישר שלו.
ואם לא מפטרים אף אחד, מי משלם?
עכשיו מישהו יגיד לי: ניסן, נחמד, אבל לא כל בית קפה מפטר את הנער ברגע שהעלו את המינימום. הרבה עסקים בולעים את הצפרדע וממשיכים. אז איפה הנזק?
שאלה טובה. בואו נעקוב אחרי הכסף, כי 15 השקלים האלה לא מתאדים לאוויר. מישהו משלם אותם. השאלה היא רק מי.
- הלקוח. בית הקפה לא מוריד את העובד, אז הוא מייקר את הקפה. ומי אוכל במסעדות הזולות, קונה בסופר הזול, מסתפר במספרה הזולה? לא העשירים. אז ההעלאה לחלשים ממומנת בדיוק על ידי אותם חלשים. נתנו ביד אחת, לקחנו ביד שנייה, ובדרך גם גזרנו קופון.
- העובד, דרך המכונה. בכל פעם שמייקרים את עלות כוח העבודה, מכונת הקופה האוטומטית משתלמת יותר. ושימו לב: המכונה לא הוזלה. העובד התייקר באופן מלאכותי. החוק לא רק מקשה להעסיק אותו, הוא ממש דוחף להחליף אותו. סבסדנו את המכונה, רק לא קראנו לזה ככה.
- העובד, דרך העומס. הוא נשאר בעבודה, אבל עכשיו מצפים ממנו ליותר. כי אם חייבים לשלם לו יותר, אז שלפחות יעשה יותר. ההעלאה בתלוש אמיתית, אבל יש לה מחיר, והמחיר הזה לא רשום בשום מקום.
אגב, זה אותו מנגנון בדיוק שמעביר כסף מהכיס שלכם בלי שתרגישו, רק בגרסה אחרת. כתבתי עליו בהרחבה בפוסט על אינפלציה, השותף הסודי של הממשלה.
העבודה הזולה הראשונה היא בית ספר
וזה החלק שהכי כואב לי. העבודה הראשונה והזולה היא לא רק עבודה, היא בית ספר.
שם הנער לומד להגיע בזמן. לדבר עם לקוחות. לא לשבור כוסות. לקחת אחריות על משמרת. ושם, תוך שנה או שנתיים, הוא הופך מעובד ששווה 20 שקלים לשעה לעובד ששווה 50.
אבל אם נועלים לו את הדלת כבר בכניסה, הוא לא מתחיל לטפס בכלל. לא רק שהרמנו לו את הרצפה. לקחנו לו את הסולם.
שכר נמוך הוא לא המחלה, הוא הסימפטום
אז למה בכלל יש אנשים שמרוויחים מעט?
תחשבו על שכר נמוך כמו על מדחום. כשהמדחום מראה חום גבוה, זה סימן שיש בעיה אחרת: האדם הזה, לפחות כרגע, לא מצליח לייצר מספיק ערך. אולי אין לו ניסיון. אולי אין לו כלים. אולי אף אחד לא לימד אותו.
ושכר מינימום לא מוריד את החום. הוא משנה את סרגל המדידה. ואז כולם מסתכלים על המספר הנחמד ואומרים "מצוין, החום ירד". רק שהחולה לא הבריא. פשוט הפסקנו למדוד אותו.
אם מישהו באמת רוצה שאנשים ירוויחו יותר, יש דרך אחת: לא להפוך העסקה לבלתי חוקית, אלא לעזור לאנשים לייצר יותר ערך. ללמד, לתת ניסיון, לתת כלים, לתת מקצוע. על עובד שמייצר ערך של 50 שקלים לשעה אף חוק לא צריך להגן, מעסיקים יריבו עליו.
ועכשיו החלק שנוגע ישירות בכם
אם משכורת היא מחיר ולא מתנה, אז המשכורת שלכם היא תווית המחיר על מה שאתם מייצרים.
ואני יודע שזה נשמע קשה לרגע, אבל תחשבו שנייה: זאת הבשורה הטובה של כל הפרק הזה. מתנה לא תלויה בכם, היא תלויה בנדיבות של מישהו אחר. מחיר כן תלוי בכם, והוא זז ברגע שמה שאתם מייצרים זז.
איך עושים את זה?
- תבדקו מה בדיוק אתם מייצרים למעסיק שלכם, בכמה שיותר מספרים ובכמה שפחות תחושות
- תזהו מה הדבר האחד שאם תדעו לעשות, אתם שווים יותר בשוק, ותלמדו אותו. קורס, הסמכה, כלי עבודה, שפה
- תבקשו את העבודה שאף אחד לא רוצה לקחת. שם נבנה ניסיון מהר
- פעם בשנה תעשו שיקוף: מה אני שווה בשוק החופשי, ולא רק אצל המעסיק הנוכחי
- אל תחכו שמישהו ישים לב. תבואו עם המספרים ותבקשו
ואם אתם מרגישים שאתם מרוויחים פחות ממה שאתם שווים, זה שווה פוסט שלם בפני עצמו: כתבתי על הפער הזה במה ההבדל בין כמה אתם מרוויחים לכמה אתם שווים. ואם אתם יודעים בדיוק מה צריך לעשות ופשוט לא מתחילים, אז הבעיה היא לא ידע, היא אזור הנוחות.
מילות סיכום:
בפעם הבאה שאתם רואים כותרת על שכר מינימום שעלה, אתם כבר יודעים לשאול את השאלות הנכונות. מי לא יקבל עכשיו עבודה בגלל זה. מי ישלם על הקפה שלו קצת יותר. איזה סולם בדיוק הסירו.
הכותרת תמיד מראה חצי סיפור. החצי השני לא מסתתר, הוא פשוט לא גלוי למי שלא מחפש אותו. וזה נכון לכל כותרת כלכלית שתפגשו, לא רק לזאת.
וההבנה הזאת, שמחירים הם מחירים גם כשקוראים להם משכורת, היא חלק מהיסודות של הדרך שאני מלמד. היא קודמת לתקציב, לחובות ולהשקעות, כי בלעדיה כל השאר נבנה על חול. אם אתם רוצים ללכת על כל המסלול לפי הסדר, תוכנית כושר כלכלי בונה אותו צעד אחרי צעד.
אה, ואם יש לכם עוד 16 דקות, הפרק המלא נכנס לזה לעומק, עם הדוגמאות וההתלבטויות שלא נכנסו לפוסט. להאזנה לפרק המלא.
מה לעשות עכשיו?
- תכתבו על דף אחד מה אתם מייצרים בעבודה שלכם, במספרים. זאת תווית המחיר שלכם.
- תבחרו דבר אחד שישפר אותה בשנה הקרובה, ותשימו לו תאריך.
- תירשמו לתוכנית כושר כלכלי החינמית. שבעה שיעורים במייל, בלי עלות, שבונים את כל התמונה מהיסודות.
- אם אתם מעדיפים הכול במקום אחד ובסדר הנכון, הספר הוא הדרך הזולה ביותר להתחיל.
- ואם אתם רוצים שמישהו יעבור על זה איתכם אישית, כמו מאמן כושר שבונה לכם תוכנית לפי הגוף שלכם ולא לפי גוף ממוצע, אפשר להגיש מועמדות לליווי.
תזכרו שהזמן עושה את שלו, הוא עובר ועובר ועובר.. מה שקובע את העתיד שלכם זה מה שאתם עושים בזמן שהזמן עובר.
אל תחכו לרגע הנכון ואל תחכו שהתנאים יהיו מושלמים. צעד אחד, לא מושלם, אבל היום.